פרשת כי תשא – הורד עדיך מעליך/ רחלי אביישר לבל

אני לא רוצה לדבר על זה.

אתם זוכרים את החתונה? איזו חתונה יפה היתה לנו? כל כך יפה היה. עד היום אנשים מדברים על האירוע. והמופע האור קולי? מדהים. פשוט מדהים.

ואז זה נגמר ורציתי הביתה ומשה, שליווה אותנו בכל הדרך הארוכה הזו והיה העד והשושבין ואפילו קצת השדכן בהתחלה. משה פנה אלי ואמר: "אני רק קופץ למעלה לכמה שעות להביא את תעודת הנישואים ואוטוטו אני חוזר."

וחיכיתי לו.

וחיכיתי.

והוא לא בא.

והתחלתי לפחד. ככה לבד במדבר. בארץ לא זרועה. בלי מדריך. בלי מוביל, נווט, מורה דרך. בלי א-להים.

ואז באתי אל אהרון

אני לא גאה בזה. אני גם לא אוהבת לדבר על זה.

באתי ואמרתי: "אני רוצה א-להים אחר. מישהו שלא יעזוב אותי באמצע הדרך. מישהו שיהיה איתי תמיד."

הייתי צעירה. מה ידעתי? לא מזמן יצאתי ממצרים. ומה ראיתי שם? הצאן והבקר היו אליליהם. לא ידעתי איך צריך לעבוד אלוקי אמת.

הנה אני שוב מצטדקת.

ובאמת שאין לי תירוצים. הוא כעס עלי. ובצדק כעס.

כשמשה בא עם התעודה הוא הביט בו, בעגל. ביצור המגוחך הזה שליטפתי וגיפפתי ביום נישואיי.

וקרע את תעודת הנישואין.

אני כל כך מצטערת. אתם חייבים להבין. הרגשתי אבודה שם. לבד. הייתי חייבת מישהו. לא חשוב מי. אפילו שבתוך תוכי ידעתי שזה לא אמיתי. שכל הזהב הזה לעולם לא יהיה אל אמיתי. לעולם לא יגן וידריך ויביא אל הארץ המובטחת.

ואז הוא בא ואמר: "בסדר. כל מה שאת רוצה זה מורה דרך? זה מה שתקבלי.

את תגיעי לביתך. אבל לא איתי. לכי. הנה לך מפה. הנה מלאך מדריך. אך אני לא אלך בקרבך.

לא אשכון בתוכך ולא אהיה לך למקדש."

וכששמעתי את הדבר הרע הזה הרגשתי כאילו מת העולם. ישבתי על הארץ ופרצתי בבכי. ואז הבטתי אל האצבע שלי. והבנתי שאני צריכה להחזיר לו את הטבעת. הורדתי את הטבעת ונתתי לו והוא אמר: "את מבינה נכון? את פשוט קשה. ואני? אני לא מסוגל שלא להיות אמיתי איתך. ככה אני. "בצדק ובמשפט." זוכרת? זה לא ילך בינינו. בסוף אני אאבד את הסבלנות ואכה אותך. עדיף שניפרד כבר עכשיו."

והוא הביט בי ואמר: "גם את הטבעת השניה בבקשה."

ואני? הורדתי אותה. את טבעת האירושין. זו שנתן לי אז ואמר: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם."

זו בה הזכיר לי: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט."

ונתתי אותה למשה ואמרתי לו: "לך. תחזיר לו את הטבעת."

אבל משה הכיר אותו. ולמרות שהוא כבר הספיק להכיר גם אותי וידע שאני כזאת קשת עורף. הוא ידע מה יש שם באהבה הזאת.

והוא הזכיר לו עוד משהו שהיה בטבעת האירושין שלנו. הוא הזכיר לו שתי מילים " וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים "

רחום וחנון. נוצר חסד לאלפים.

כי הוא פשוט כזה.

התעטף בטלית כולו. רק קשר תפילין שלו הראה למשה. הוא קרא ומשה חזר אחריו. ארך אפיים ורב חסד ואמת.

ואלו היו הנישואים השניים שלי. ארבעים יום וארבעים לילה.

ומשה כתב מחדש את תעודת הנישואין שלי במקום זאת שקרע.

ארבעים יום וארבעים לילה ארך מסע התשובה שלי.

בשלוש עשרה שמות של אהבה בהם קראתי לו: שוב אלי. השיבני ואשובה. היה לי שוב לאלקים. עשה לי משכן ושכון בתוכי.