fbpx Skip to main content

תענית אסתר ופורים/הרב שמעון פיזם

בי"ג באדר מתענים תענית אסתר. בניגוד לשאר התעניות להם יש מקור בדברי נביאים, חוץ מיום כיפור שהוא מהתורה לתענית אסתר אין מקור מפורש. הצומות שצמו בימי גזרת המן הרשע בכלל לא חלו בתאריך זה כי אם בחודש ניסן ובאותה שנה כנראה שהתענו בליל בסדר.

יום יג באדר במגילה הוא יום בו נלחמו היהודים במבקשי רעתם ולמחרת נחו ממלחמתם. אך כפי שמציין הרמב"ם שנהגו ישראל להתענות ביום זה שהוא היה יום של מלחמה . מטרת התענית היא לצורך תפילה לישועה והצלה ובניגוד לשאר הצומות שהם באים מתוך אבל על החרבן.

לעובדות אלה משמעות להלכה. צום זה קל יותר ואפילו בחולי קל אפשר לפטור מהצום. אמנם מי שבריאה ויש בכוחה לצום יפה שתעשה כן ביום זה.

כמו כן, אם יום יג חל בשבת מקדימים ומתענים ביום חמישי ואילו צומות על החרבן דוחים ולא מקדימים משום שאין אנו מקדימים ציון ימי פורענות.

מנהג הוא להתענות עד אחר קריאת המגילה בערב (לא בירושלים) ועל ידי כך אנו הופכים את קריאת המגילה עצמה לסוג של תפילה על פי הפסוק בתהילים כב " אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". גם כאן מי שאריכות הזמן קשה לה יכולה לטעום דבר מה אחרי תפילת ערבית ולפני המגילה.  מי שלא מתענה ביום הזה צריכה לשים לב שלא לאכול (לפחות לא לחם ועדיף כלל לא) מהשקיעה עד אחר המגילה כדי לזרז עצמנו לקרוא מיד בתחילת הערב.

פורים דפרזין ופורים דמוקפין/הרב שמעון פיזם

אחד המצבים ההלכתיים המעניינים שניתן להיתקל בהם הוא הזמן שבו יש לקיים את פורים כשעוברים מעיר פרוזה (יד) למוקפת חומה (טו) ולהיפך.

אמנם בנושא זה רבו הדיונים בקרב ראשונים ואחרונים ננסה לעמוד על עיקרי הדברים.

בגמרא נקבע כי פרוז בן יומו נקרא פרוז; כלומר עצם שהותו במקום אפילו יום אחד (ואפילו מקצת היום) מגדירה אותו כפרוז, ללא התחשבות בכוונתו ורצונו . ממתי מודדים את היום ? בדרך כלל אנו מחשבים את היום מהלילה וכך סבר החזון איש. אולם למעשה פוסקים שהיום נקבע לפי הזמן שהאיר היום (כפי שכתוב לעשות את ימי הפורים)

ובאופן פשוט מי שהאיר עליו יום י"ד בפרזים חייב במצוות הפורים באותו יום ומי שהאיר עליו יום ט"ו בעיר מוקפת חומה חייב במצוות פורים באותו יום.

ברגע שאדם חייב במצוות היום לא משנה היכן הוא נמצא בהמשך היום, והוא חייב . למשל ירושלמית החוזרת לצבא בבוקר יום טו באדר חייבת בכל המצוות היכן שלא תהיה ולהיפך.

 

יומים פורים

האם מי שכבר קיים פורים בי"ד ולן בליל ט"ו בירושלים חייב שוב במצוות היום? בדבר זה יש מחלוקת הפוסקים האחרונים. יש המחייבים על פי הכלל שהזכרנו למעלה. יש המחלקים בין מצבים שונים: אם מדובר בירושלמית השוהה מחוץ לעיר ( למשל במדרשה) הרי בחזרה לירושלים היא מתחייבת מאחר וזהו מקומה העיקרי. לעומת זאת אם מדובר בפרוז המתארח בירושלים ניתן להקל. גורם נוסף הוא הכוונה הראשונית כלומר אם נוצר מצב בו אדם שהה בעיר פרוזה מבלי שתכנן זאת מראש הרי ניתן להקל ולומר שאינו נקרא בן המקום.

יש המקלים יותר ואומרים כי מי שקיים פורים אחד כבר נפטר מחובתו ואינו חייב שוב במצווה.

למעשה: ירושלמיות שקיימו פורים בי"ד וחזרו ונמצאות בירושלים בסוף ליל ט"ו ראוי שיקיימו שוב פורים ואם לא מתאפשר ניתן להקל היות שכבר קיימו את מצוותן.

פרוז המתארח בירושלים יכול לסמוך על הדעות המקלות ולא לקיים פורים (אבל אז לא יקרא מגילה להוציא ידי חובה ירושלמי בט"ו(.

 

בלי פורים

האם יתכן שאדם לא יצטרך לקיים את ימי הפורים ? באופן תיאורי כן . וזאת אם אנו אומרים שהמקום בו הוא נוכח גורם את החיוב או את אי החיוב. אבל רבים טוענים שלא יתכן שאדם יפטור עצמו לגמרי מהמצווה ואם הוא נקלע למצב שכזה הרי עליו לנהוג פורים בי"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם ובגלל הספק לא יברך על המגילה מחשש ברכה לבטלה. ואם הוא ירושלמי עליו לקרוא מגילה בט"ו.

שנה מעוברת/הרב שמעון פיזם

מדוע יש צורך בשני שני אדרים, ומדוע צריך שנה מעוברת?

התשובה לכך היא בדברי התורה (דברים טז א) "שמור את חודש האביב" – שמור אביב של תקופה שיהיה בחודש ניסן (מסכת ראש השנה דף כא עמ' א). חדשי השנה מחולקים אצל חכמים לעונות הנקראות תקופות. תקופת תשרי הנמשכת בין תשרי לטבת. תקופת טבת שהיא בין טבת לניסן. תקופת ניסן שבין ניסן לתמוז. תקופת תמוז שבין תמוז לתשרי.

עוד נאמר בנושא זה בספרי לפרשת ראה "שמור את החודש סמוך לאביב מפני אביב שיהיה בזמנו"

ומסביר בעל התורה תמימה על הפסוק כי אביב הכוונה לתבואה שעליה להיות בשלה בתקופה זו .

התקופות שהן העונות מחולקות על פי שנת החמה . שנת החמה ארוכה ב- 11 יום משנת הלבנה . ומאחר ואנו מונים את המועדים על פי הלבנה יוצא שבכל שנה נסוג הפסח כ-11 יום מהשנה הקודמת ואחרי 3 שנים הוא נופל כבר בחורף ולא באביב. לשם סידור ההפרש בין שנת חמה לשנת לבנה קבעו חכמים להוסיף חודש אדר נוסף כל 3 שנים בערך, כדי להשלים את  הפרש החודש. מדוע דווקא אדר? משום שבחודש זה אנו אמורים לראות סימני אביב ואם אינם באים הרי שיש להוסיף חודש .

מקדמת דנא ידעו לחשב את שנות העיבור וקבעו מחזור של 19 שנים שמתוכו 7 תהיינה שנים מעוברות והשאר פשוטות. מתוך מחזור 19 שנים, המעוברות הן שנים 3 , 6, 8 , 11, 14 ,17, 19.

שנת תשעא היא שנה מעוברת ומספרה הוא 14 ולכן השנה המעוברת הבא תהיה תשעד ושנתים אחריה תשעו תהיה שנה מעוברת הסוגרת מחזור 19 שנים.

לבסומי בפוריא ולא רק/הרב שמעון פיזם

כידוע חלק ממצוות המשתה ביום הפורים היא שתית יין, או משקה משכר אחר, לכל הפחות יותר מכפי שרגילים. עם זאת, חשוב לשום על ליבנו כי השתיה לשכרה הפכה להיות אירוע חברתי שמדינת ישראל מהמובילות בתחום. כולנו יודעים ושומעים אלו השלכות שליליות יכולות להיות למצב זה אלימות וכו'. ברור שלא לכך התכוונו חז"ל בהוראה חייב איניש לביסומי ..עד דלא ידע.

נושא השכרות מקבל התייחסות הלכתית באירועים שונים.

תפילה- תפילה בעת שכרות נקראת תפילת תועבה (עירובין סד). אמנם יש חלוקה להלכה בין מצב שכרות בו אדם יודע לזהות שהוא עומד בפני מלך ולעמוד ביראה, לבין מצב שבו הוא אינו יודע לעמוד ולדבר לפני מלך, שאז תפילתו תועבה. לכתחילה, לא מתפללים גם לאחר שתיית רביעית יין (86 סמ"ק) אלא אם כן מדובר בשתייה בתוך הסעודה או לפניה שאינה נחשבת למשכרת. המניעה היא עד להפגת היין (כשהרגשתו נחלשת) ובדיעבד התפילה נחשבת. הרב קוק פסק כי במצב כזה בפורים מותר אף לכתחילה שהרי חכמים ידעו בגזירתם זו שכך יתפללו.

הוראת הלכה- אסור להורות הלכה לאחר שתיית רביעית יין אף על פי שאינו משכר כל כך. כלומר די בהשפעה כלשהי ולא רק באיבוד עשתונות כדי לאסור על הפוסק לפסוק הלכה, כי הטעות כבר מצויה וקרובה לבוא.

נזקים תוך כדי שכרות- מופיעה דעה בקרב מפרשי התלמוד כי לכאורה מי שהוא שיכור כלוט נחשב לחסר דעת ואמור להיות פטור להלכה מלשלם על נזק שעשה כשם שבמצב זה פטור מכל המצוות. אולם, רבים חלקו על  דעה זו מאחר ואיבוד דעת זה נעשה ברצון . ובכל מקרה פחות מדרגת שיכרות כזו השיכור נחשב לאחראי מלא למעשיו חייב במצוות ומשלם על פגעיו (פגיעה בבני אדם או ברכוש במעשה או במלים).

הרמ"א פוסק בהלכות פורים להקל ולפטור על נזקי שמחה כמו פורים וחתונה. רבים חולקים עליו ומלבד זאת היתר זה מבוסס על מחילה, ובימינו כלל לא בטוח שהיא קיימת (ואולי גם טוב שכך !)

לצערנו על פי החוק אדם שהזיק ,תקף או הרג וטוען שהיה תחת השפעת אלכוהול הדבר נחשב לסיבה להקלה בעונש. על פי מה שאמרנו, הנכונות להיות במצב של השפעת אלכוהול צריכה להביא לתביעה של מלוא האחריות ממי שמנסה להסיר מעצמו באופן מודע אחריות למעשיו.

וכך כותב השל"ה (שני לוחות הברית) שער האותיות אות הקו"ף – קדושת האכילה (א) :

ונראה לעניות דעתי , דלזה כיוון גם כן רבי עקיבא במשתה בנו, כמו שאמרו בפרק במה אשה (שבת סז ב), מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון (=יין וחיים לפיהם של החכמים חייים ויין לפיהם של חכמים ותלמידיהם), עד כאן. קשה לי, למה אמר זה על הכוס ולא על המאכל. עוד קשה, למה אמר 'לפום רבנן', והלא כל ישראל צריכין חיים. אלא כוונת רבי עקיבא היה במה שאמר 'חיי וחמרא' וכו', כדי להתעורר לבות רבנן ותלמידיהון במשתה היין, שלא יכוונו בשתייתן להנאת השכרות למלוי בטן, רק עיקר כוונתם תהיה אל התכלית הטוב(ה) הנמשך מזה, והוא שיפתח לבם מחמת שמחת משתה היין, כי היכי דלימרו מילתא דברי תורה מכח הביסום כנזכר.

משלוח מנות ומשלוח פיצה/ הרב שמעון פיזם

אחת ממצוות היום בפורים היא משלוח מנות איש לרעהו. הכוונה משלוח אחד לאיש אחד הכולל שתי מנות . כל מה שמוסיפים הוא תוספת למצווה, ולא העיקר. אמנם מקובל שכל משלוח ששולחים יהיה כדין. על פי השלחן ערוך (אורח חיים סימן תרצ"ה ) וכן הסכמת רוב הפוסקים , ששתי המנות צריכות להיות דווקא מדברי מאכל, אך  מקילים גם במשקה ואף מקילים באוכל לא מוכן שיכול המקבל להכינו כרצונו.

הרמב"ם והשלחן ערוך מזכירים את משלוח המנות במסגרת ענייני סעודת פורים שהוא עיקר שמחת היום. כך מובא בראשונים כי משלוח המנות ניתן כדי לקרב לבבות, וכנראה שנתינת מנות של אוכל הוא הדבר המקרב לבבות וכך גם נראה מדברי הגמרא במסכת מגילה.

אכן מי שרוצה לשמח את חברתה בהחלט יכולה לצרף דבר המשמח (מכתב או ספר או דבר אחר) אבל בנוסף לשתי המנות.

כשאין אפשרות לסדר משלוח מנות כראוי ניתן למצוא כל מיני פתרונות למשל לאסוף שני מאכלים (ממתקים שונים) ולתת במתנה לאחת והיא תתן במתנה לחברה אחרת וכך להעביר מאדם לאדם כל אחד מתכווין לזכות במשלוח ואז שולח לאחר.

יפה לשלוח על ידי שליח אך לרוב הדעות אין זה מעכב. אפשר למנות שליח מלפני פורים והוא ידאג להביא למי שצריך.

ראיתי שאלה ורעיון יפה אם אדם מזמין בטלפון משלוח עבור חברו ומשלם (פיצה וכדומה) הרי יש כאן משלוח. באפשרות זו בעיה אחת – השולח צריך לשלוח משהו ששייך לו בעצמו ואילו ההזמנה בטלפון לא הופכת את האוכל הנקנה להיות שלו . לכן מציע בעל  הציץ אליעזר שבעל החנות יקנה את הפיצה עבור המזמין על ידי משהו אחר (האחר מגביה את האוכל ואומר: אני זוכה עבור פלוני )  ואז השליח מביא פיצה (ועוד משהו) למי שצריך והמצווה קוימה כדת וכדין. רק לכי תסבירי בטלפון מה זה קניין ואיך זוכים.. (הלו, גברת, מה את עובדת עלי , בדיחה של פורים? אה ??)

ועוד משהו חשוב: צריך לשלוח למי שאצלו היום פורים וגם אצל השולח פורים . מי שילך לסעודה בירושלים בט"ו ואצלו לא פורים לא מקיים מצווה בהבאת משלוח המנות אלא סתם דרך נימוס. אמנם להיפך, כלומר ירושלמי שיתן לפרוז ביום ט"ו ,אם אין לא אפשרות אחרת (כגון יציאה השכם בבוקר מירושלים לצבא) יכול בדיעבד לצאת ידי חובה מאחר והעיקר שאדם יתן משלו ויראה את הרצון לקרב לבבות.

חשוב כמובן לזכור את דברי הרמב"ם שמצווה להרבות שמתנות לאביונים מלהרבות בסעוד ושלוח מנות.