fbpx Skip to main content

אדם/ רחלי אביישר-לבל

אדם/ רחלי אביישר-לבל

מתי בפעם האחרונה א-הים שאל אותך שאלה?

ומתי היתה הפעם הראשונה, אתה כן זוכר?

כן. אז . מייד אחרי שהפרת את הצו היחיד שבו נצטווית, הוא שאל אותך שאלה, מילה בודדת; "אייכה?"

במרחק של מקום ושנים אנשים יתהו  על פשר השאלה ויגידו: "מה, א-הים לא יודע הכל?"

בשביל אלו יציעו חז"ל תשובות כמו "להיכנס עימו בדברים"

אבל אתה הרי יודע שבשביל לפתוח בשיחה אפשר גם להגיד: "הי, מה נשמע?"

לשאול "אייכה?" זה בעצם להגיד: "איפה אתה?". לא מבחינה גיאוגרפית. זו שאלה מהותית: איפה אתה, אדם? איפה האדם שבך? בכל פעם שאתה מפר ציווי א-הי אתה מאבד משהו משלך. משהו מהעצמיות האדמית שלך.

השאלה הראשונה נועדה לומר לך את זה.

כשא-הים שואל הוא בעצם נותן לך את האפשרות להרהור, אפשרות לתיקון. לחזור ולהיות אתה. לשוב בתשובה ולהיות אדם.

 

אלא שהזמן גורם לשכחה, לאט לאט אתה שוכח ואוזניך נאטמות לקול שממשיך לשאול אותך "אייכה?".

בעולם מתוקן , היית אמור לשמוע את קולך שלך שואל ומחפש ובודק: אייכה?  גם אחרי שהתנ"ך נגמר, גם אחרי שבני האדם הפסיקו לשמוע את קולו של א-הים מדבר אליהם, היית אמור לשמוע לאחר כל טעות, כל סטייה מן הדרך, משהו בך קורא לך; קריאת "אייכה?" צלולה ובהירה.

 

בכל פעם שילד נשאר בלי אבא ואמא;

בכל פעם שבית נשרף כפעולת נקם;

בכל פעם שסכין נשלפת;

בכל פעם שאשה נאנסת;

אותו הקול מהדהד.

בכל פגיעה, עצב וזוועות שנעשות בשם דת, אל, אגו או סתם מתוך תאווה.

מישהו שם למעלה מרסס על קיר שמיימי: "אייכה?"

אנחנו רק צריכים לדעת לקרוא.

שרה/רחלי אביישר-לבל

שרה

בערב ביקש אברהם שנחגוג.

מה חוגגים שאלתי?

אני לוקח את יצחק הוא אמר.

וליבי החסיר פעימה.

ללמוד השלים את המשפט.

ללמוד? שאלתי

ללמוד תורה השיב אברהם ואני אמרתי "לך לשלום".

בלילה נדדה שנתי. משהו בתוכי לא נתן אמון ב"טיול" הזה. "כשנקיץ" אמרתי לעצמי "אומר לו שאיני רוצה".

רק לפנות בוקר נרדמתי. כשהקצתי גיליתי שכבר נסעו.

כל אותו היום לא כשרה מלאכתי. חיכיתי לשובם.

כששב אליי הילד היו ידיו שרוטות וסימני קשירה כיסו את זרועותיו ורגליו.

מה עשה לך אביך? זעקתי.

והילד סיפר איך נטלו אביו והעלהו הרים והורידו גבעות והעלהו לראש הר אחד, ובנה מזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידו על גבי המזבח ונטל את הסכין בידו לשחטו.

ולאט לאט החלה לחדור בי ההבנה והמילים יצאו מפי בעצמן: ווי לך בן העלובה. אלולי שאמר הקב"ה: אל תשלח ידך אל הנער, כבר היית שחוט.

ופתאום הבנתי הכל.

שלקח אברהם את בנו יחידו אשר אהבתי והעלה את אהבתו שלו לקרבן חלף אהבת ה'.

את בנו ישמעאל שילח במצוותי ואת בננו יצחק העלה על ההר במצוות הבורא. ללמוד תורה הלכו? לשחטו הלך.

פעם מזמן ביקשתי ממנו לצמצם עצמו מאב המון גויים לאבא פרטי – של יצחק, בנו.

גרש את בן האמה ביקשתי. כי לא יירש בן האמה עם בני, יצחק.

אך הוא אינו מסוגל לייחד אהבתו על בנו יחידו. ומייחד בכל יום פעמיים תמיד אהבת האל .

ואת אהבת בנו הותיר על אותו ההר.

וכשהבנתי שהאהבה מתה, בכיתי שלוש בכיות. ויבבתי שלוש יבבות בששה קולות ווי שיצאו מתוכי.

ווי של חוסר אמון ווי של כעס. ווי של בגידה. בשלושה קולות ארוכים של בכי המרטיט את הגוף. ואז שלוש יבבות קצרות השוברות את הגוף למיליוני חלקים: ווי על מחשב חשבונו של עולם. ווי של צער ווי של שבר

ואז נשבר בקרבי ליבי ויצאה נשמתי.

 

הם תמיד מדברים על הנסיון של אברהם. ואיך עמד בנסיון.

אך אברהם איבד בנסיונו את אהבת בנו.

ואילו אני איבדתי את חיי.

אך קולי לא נשמע. לא נכתב בתורה.

ורק פעם בשנה, ביום בו נפקדים לפניו יתברך כל באי עולם. יעלי זכרוני לפניו.

ומתוך השופר בלי מילים. שלוש תקיעות כנגד שלוש בכיות ושלוש תרועות כנגד שלוש יבבות. ששה קולות של ווי.

יעקב/ רחלי אביישר לבל

מעט ורעים

כבר כשנולדת סימנת את עתידך. במעשה של מאבק על זהות, תפסת בעקב אחיך, נאבק על מקומך. יצאת שני. "הצעיר". אך חלום הבכורה לא עזב אותך מעולם. עד שבאותה דרך, יש שיאמרו לגיטימית יש שיאמרו ערמומית, קנית את בכורתו של אחיך תמורת נזיד עדשים.

האם ניתן בכלל "לקנות" בכורה?

נתיב המרמה החל להסתבך בשעה שהלכת אל אביך, מחופש לאחיך, במצות אמך, לקבל את ברכת הבכור, ברכת עשיו, ברכתך?

ואז נאלצת לנוס. לחוות את מרמת לבן, ברכוש, בשכר ,באשה.

שנים של מרמה והתעללות לא שברו את שתיקתך. את כל הסבל קיבלת על עצמך בשתיקה. אולי הבנת משהו על השתלשלות המקרים בעולם. על מרמה ששכרו רמאות. ורק כשהוטחה בך אשמת הגזילה פרץ ממך נאומו של האיש הישר שהיית בתוך תוכך. האיש שעושה את עבודתו נאמנה עשרים שנה מבלי לקבל תמורה הגונה . האיש המנדד שינה מעיניו . האיש המסור שכל שהוא מקבל בתמורה הוא האשמות.

אחר כך חזרת הביתה. בידך התחלה של דרך חדשה. ונדמה שכבר שילמת את מחיר היעקביות שלך. בחרת בדרך ישרה ולא בדרך עקובה.

נאבקת עם מלאך וניצחת. היית לישראל.

אבל גם ישראל אינו פטור ממאבקים. מאבקים ישרים, מאבקי מלאכים, מלחמות עם תושבי המקום . מלחמות שפתחו בהן ילדייך.

ואז שכול ואבדן. ופגישה מחודשת.

וכשעמדת מול פרעה ועל פנייך משתקפות שנות ייסוריך היית זקן ממאבקים , זקן ממרמה ועקיבות.

והוא שאל כמה ימי שני חייך?

ואתה אמרת: חיים? איזה חיים?

גרתי בעולם הזה מאה ושלושים שנה.

אבל חיים? מעט ורעים.

וזכרת את הרגעים הקטנים הללו. הרגעים שבהם ודאי היית מאושר. הולדת הילדים. אהבת רחל שם ליד הבאר, אהבת יוסף. מעט. מעט מידי.

כי זו האמת ואתה איש תם וישר ובסופו של דבר כבר אינך יכול לשקר ואתה חייב ללכת בדרכו של ישראל. בדרך האמת. גם אם היא קשה לאוזן. גם אם היא מכילה בתוכה דברים שקשה לאומרם וקשה לשומעם.

לקיים דברי הנביא: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם"