יעקב/ רחלי אביישר לבל

מעט ורעים

כבר כשנולדת סימנת את עתידך. במעשה של מאבק על זהות, תפסת בעקב אחיך, נאבק על מקומך. יצאת שני. "הצעיר". אך חלום הבכורה לא עזב אותך מעולם. עד שבאותה דרך, יש שיאמרו לגיטימית יש שיאמרו ערמומית, קנית את בכורתו של אחיך תמורת נזיד עדשים.

האם ניתן בכלל "לקנות" בכורה?

נתיב המרמה החל להסתבך בשעה שהלכת אל אביך, מחופש לאחיך, במצות אמך, לקבל את ברכת הבכור, ברכת עשיו, ברכתך?

ואז נאלצת לנוס. לחוות את מרמת לבן, ברכוש, בשכר ,באשה.

שנים של מרמה והתעללות לא שברו את שתיקתך. את כל הסבל קיבלת על עצמך בשתיקה. אולי הבנת משהו על השתלשלות המקרים בעולם. על מרמה ששכרו רמאות. ורק כשהוטחה בך אשמת הגזילה פרץ ממך נאומו של האיש הישר שהיית בתוך תוכך. האיש שעושה את עבודתו נאמנה עשרים שנה מבלי לקבל תמורה הגונה . האיש המנדד שינה מעיניו . האיש המסור שכל שהוא מקבל בתמורה הוא האשמות.

אחר כך חזרת הביתה. בידך התחלה של דרך חדשה. ונדמה שכבר שילמת את מחיר היעקביות שלך. בחרת בדרך ישרה ולא בדרך עקובה.

נאבקת עם מלאך וניצחת. היית לישראל.

אבל גם ישראל אינו פטור ממאבקים. מאבקים ישרים, מאבקי מלאכים, מלחמות עם תושבי המקום . מלחמות שפתחו בהן ילדייך.

ואז שכול ואבדן. ופגישה מחודשת.

וכשעמדת מול פרעה ועל פנייך משתקפות שנות ייסוריך היית זקן ממאבקים , זקן ממרמה ועקיבות.

והוא שאל כמה ימי שני חייך?

ואתה אמרת: חיים? איזה חיים?

גרתי בעולם הזה מאה ושלושים שנה.

אבל חיים? מעט ורעים.

וזכרת את הרגעים הקטנים הללו. הרגעים שבהם ודאי היית מאושר. הולדת הילדים. אהבת רחל שם ליד הבאר, אהבת יוסף. מעט. מעט מידי.

כי זו האמת ואתה איש תם וישר ובסופו של דבר כבר אינך יכול לשקר ואתה חייב ללכת בדרכו של ישראל. בדרך האמת. גם אם היא קשה לאוזן. גם אם היא מכילה בתוכה דברים שקשה לאומרם וקשה לשומעם.

לקיים דברי הנביא: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם"